חוק העבודה של מדינת ניו יורק § 241(6): תקנות הקוד התעשייתי (Industrial Code) שמכריעות תביעות בנייה

רוב פועלי הבנייה הנפגעים בניו יורק שמעו על חוק הפיגומים (Scaffold Law). הרבה פחות שמעו על החוק שמנצח בשקט ביותר תיקים: Labor Law § 241(6). הוא חל במקרים שבהם § 240 אינו חל, הוא מכסה סיכונים שאין להם שום קשר לנפילה, והוא הופך תקנה ממלכתית ספציפית לסטנדרט שעל הקבלן לעמוד בו.

אם נפצעתם באתר עבודה ונאמר לכם שהתאונה שלכם אינה עומדת בתנאים מכיוון שלא נפלתם מגובה, זהו הסעיף שכדאי להבין.

מה באמת אומר Labor Law § 241(6)

New York Labor Law § 241(6) מחייב שכל האזורים שבהם מתבצעת עבודת בנייה, חפירה או הריסה ייבנו, יצוידו, יסודרו, יופעלו ויתנהלו כך שיספקו הגנה ובטיחות סבירה ונאותה לאנשים העובדים שם.

בפני עצמה, הלשון הזו כללית מדי כדי לתבוע על בסיסה. הסעיף הופך לחזק משום שהוא משלב בתוכו את הכללים שהוציא נציב העבודה (Commissioner of Labor), המצויים ב-Industrial Code תחת 12 NYCRR Part 23. כללים אלה ספציפיים, והספציפיות היא כל העניין.

כיצד הוא נבדל מחוק הפיגומים

Section 240, חוק הפיגומים, מכסה סיכונים הקשורים לגובה: נפילות מגובה, וחפצים הנופלים מגובה על פועל. הוא מטיל אחריות מוחלטת (absolute liability) על בעלים וקבלנים ראשיים, כלומר רשלנותו של הפועל עצמו אינה מהווה בדרך כלל הגנה. אנו סוקרים זאת בנפרד במדריך שלנו ל-New York Labor Law § 240 ובעמוד שלנו בנושא תביעות תאונות פיגומים בניו יורק סיטי.

Section 241(6) רחב יותר בהיקף הכיסוי שלו וצר יותר בהשפעתו. הוא מכסה סיכונים ברמת הקרקע שאליהם § 240 אינו מגיע כלל: רצפות חלקות, מכונות ללא הגנה, שברים מתעופפים, תאורה לקויה, מעברים לא בטוחים, קריסת חפירות. בתמורה, האחריות אינה מוחלטת. חל כאן עיקרון האשם התורם (comparative negligence), כך שהתנהגותו של הפועל עצמו עשויה להפחית את סכום הפיצוי. המדריך שלנו בנושא אשם תורם בניו יורק מסביר כיצד פועלת ההפחתה הזו.

הפשרה הזו בדרך כלל משתלמת, משום שחלק גדול מאוד מפציעות הבנייה אינן קשורות כלל לגובה.

הכלל שמכריע בתיקים אלה

לא כל תקנה ב-Industrial Code תומכת בתביעה לפי § 241(6). בתי המשפט בניו יורק מבחינים בין תקנות שרק חוזרות על חובת הזהירות הכללית שבדין המקובל (common-law reasonable care), שאינן יכולות לתמוך בתביעה, לבין תקנות המטילות הוראה חיובית קונקרטית וספציפית, שיכולות לתמוך בה.

כלל האומר כי אזור עבודה יישמר בטוח הוא כללי מדי. כלל האומר כי מעברים יישמרו נקיים מהצטברות לכלוך ופסולת ומכלים וחומרים מפוזרים הוא ספציפי דיו. ההבחנה הזו היא המקום שבו רוב הבקשות לפי § 241(6) מוכרעות, וזו הסיבה שהסעיף המצוטט ב-Bill of Particulars חשוב כל כך.

תקנות ה-Industrial Code שעולות הכי הרבה

בפועל, קומץ תקנות מתוך Part 23 נושאות את רוב תיקי הבנייה:

• סיכוני מעידה והחלקה במעברים. פסולת, כלים מפוזרים, חומרים שהצטברו וציוד מאוחסן באזורים שהפועלים חייבים לעבור בהם.
• סיכוני החלקה מחומרים זרים. קרח, שמן, מים וחומרים אחרים שהושארו על משטח עבודה.
• הגנה מפני חפצים ופסולת נופלים. דרישות להגנה עילית במקומות שבהם מתבצעת עבודה מעל.
• חפירה וחציבת תעלות. דרישות תמיכה, שיפוע וחיזוק במקומות שבהם קיים סיכון לקריסה.
• ציוד מופעל חשמלית וכלי יד. דרישות הגנה ואיסורים על שימוש בציוד פגום.
• תאורה. תאורה מינימלית נדרשת באזורי עבודה, מעברים ומדרגות.

ה-Industrial Code מנוהל על ידי New York State Department of Labor. תקנים פדרליים שמפרסמת OSHA חופפים לעיתים קרובות מבחינה עובדתית, אך הפרת תקן OSHA בלבד אינה מבססת תביעה לפי § 241(6). בתי המשפט בניו יורק דורשים הפרה של תקנת ה-Industrial Code הממלכתית.

מי יכול להיות אחראי

Section 241(6) מטיל חובה שאינה ניתנת להעברה (non-delegable duty) על בעלי נכסים וקבלנים ראשיים. הביטוי הזה הוא הלב של הדבר. משמעותו היא שבעלים אינו יכול להתחמק מאחריות בטענה שהעסיק קבלן מוסמך ולא היה לו איש באתר. החובה חלה ללא קשר לשאלה האם הבעלים פיקח או שלט בעבודה.

זה מה שהופך את החוק לבעל ערך כה רב עבור פועלים נפגעים. פיצויי עובדים (workers' compensation) אוסר עליכם לתבוע את המעסיק שלכם עצמו, אך הוא אינו חוסם תביעה נגד הבעלים, הקבלן הראשי, או קבלן משנה אחר שרשלנותו תרמה לפגיעה. מאותה תביעת צד שלישי מגיע הפיצוי על כאב וסבל, ופיצויי עובדים אינם משלמים אותו. הסקירה שלנו בנושא תביעות תאונות בנייה בקווינס מסבירה כיצד שתי המערכות פועלות זו לצד זו.

מה לעשות לאחר פציעה באתר עבודה

צלמו את התנאי שגרם לפציעה לפני שהוא מנוקה, מכיוון שבאתר פעיל זה יקרה. דווחו על התאונה למפקח שלכם וודאו שקיים דוח בכתב. קבלו את שמות כל הקבלנים באתר, לא רק את שם המעסיק שלכם, מכיוון שהנתבע הנכון הוא לעיתים קרובות חברה שאינכם עובדים עבורה. פנו לטיפול רפואי מיידית, והמשיכו בטיפול באופן עקבי.

לאחר מכן פנו לעורך דין ללא דיחוי. תביעות לפי סעיף 241(6) תלויות בזיהוי התקנה המדויקת שהופרה, וקביעה זו נעשית מתוך ראיות שנעלמות תוך ימים ספורים מהתאונה.

שאלות נפוצות

האם אני יכול לתבוע אם אני כבר מקבל פיצויי עובדים (workers’ compensation)?

אינכם יכולים לתבוע את המעסיק שלכם עצמו, אך תוכלו להגיש תביעה נגד צד שלישי (third-party claim) כלפי בעל הנכס, הקבלן הראשי, או קבלן משנה אחר. תביעה זו נפרדת מתיק פיצויי העובדים שלכם ויכולה לכלול כאב וסבל, דבר שפיצויי עובדים אינם משלמים עבורו.

האם § 241(6) חל גם אם לא נפלתי?

כן. זוהי בדיוק מטרתו. הוא מכסה סכנות ברמת הקרקע כולל מעידה על פסולת, החלקה על קרח או שומן, פגיעה מחומר נופל, מכונות לא מוגנות, תאורה לא מספקת וקריסת תעלה.

מה אם אני הייתי אשם באופן חלקי בתאונה שלי?

אשם תורם (comparative fault) חל על § 241(6), בניגוד ל-§ 240. הפיצוי שלכם מופחת בהתאם לאחוז האחריות שלכם ולא מתבטל לחלוטין, מכיוון שניו יורק מיישמת רשלנות תורמת טהורה (pure comparative negligence).

האם § 241(6) מכסה כל סוג של עבודה?

לא. הוא חל על עבודות בנייה, חפירה והריסה. תחזוקה שגרתית, ניקיון שאינו קשור לבנייה, ועבודות תיקון מסוימות אינם נכללים בו, אם כי הוראות אחרות בחוק העבודה (Labor Law) עדיין עשויות לחול. האם משימה מסוימת נכללת היא שאלה התלויה בעובדות הספציפיות ומתדיינת לעיתים קרובות.

האם מעמד ההגירה שלי משפיע על התביעה שלי?

בתי המשפט בניו יורק אפשרו לעובדים ללא מעמד חוקי (undocumented workers) להגיש תביעות לפי חוק העבודה (Labor Law). מעמד ההגירה אינו מבטל את החובה הסטטוטורית של בעל הנכס והקבלן לספק אתר עבודה בטוח.

כמה זמן יש לי להגיש תביעה לפי חוק העבודה (Labor Law)?

בדרך כלל שלוש שנים מתאריך התאונה לפי CPLR § 214. אם גוף ציבורי הוא הבעלים של הנכס, ייתכן שתידרש הודעה על תביעה (Notice of Claim) תוך 90 יום, ותקופת ההתיישנות קצרה יותר. המדריך שלנו בנושא החמצת תקופת ההתיישנות מסביר מדוע תאריכים אלה אינם סלחניים.

המשרד שלנו ברוזדייל

פרסומת עורכי דין. מאמר זה הוא מידע כללי על חוק ניו יורק ואינו ייעוץ משפטי. קריאתו אינה יוצרת יחסי עורך דין-לקוח. תוצאות קודמות אינן מבטיחות תוצאה דומה.