עורך דין לתביעות נשיכת כלב בניו יורק: הסבר על כלל "נטייה מסוכנת" (Vicious Propensity Rule)

ניו יורק היא אחת המדינות הקשות ביותר בארץ לזכות בה בתביעת נשיכת כלב, וכמעט אף אחד לא יודע זאת עד שהוא מנסה. הכלל שרוב האנשים מצפים לו, שבעל הכלב אחראי באופן אוטומטי כאשר הכלב שלו נושך מישהו, אינו החוק כאן. גם הגרסה העממית, הרעיון שלכל כלב מגיעה נשיכה חינם אחת, אינה החוק.

מה שניו יורק דורשת בפועל הוא הוכחה שהבעלים ידע, או היה עליו לדעת, שלבעל החיים הייתה נטייה להתנהג באופן שעלול לגרום לנזק. יסוד בודד זה מכריע את רוב התיקים, והוא נקבע או נכשל הרבה לפני שמישהו מדבר על כסף.

הכלל: נטייה תוקפנית (Vicious Propensity)

לפי חוק ניו יורק הוותיק, בעלים של בעל חיים ביתי נושא באחריות מוחלטת (strictly liable) לנזק שבעל החיים גורם, אם ורק אם, הבעלים ידע או היה עליו לדעת על הנטיות התוקפניות (vicious propensities) של בעל החיים. כאשר נקבע שהייתה ידיעה כזו, האחריות קמה ללא כל צורך להוכיח שהבעלים התרשל. כאשר הידיעה לא נקבעת, התביעה בדרך כלל נכשלת.

בית המשפט לערעורים של ניו יורק (Court of Appeals) היה עקבי ותקיף לגבי המחצית השנייה של מסגרת זו. בפסיקתו משנת 2006 בעניין Bard v. Jahnke, בית המשפט קבע (held) שאין עילת תביעה נפרדת ברשלנות רגילה כנגד בעלים של בעל חיים ביתי. אי אפשר לעקוף את דרישת הנטייה התוקפנית בטענה שבעלים סביר היה משתמש ברצועה, סוגר שער או מציב שלט. מסלול הנטייה התוקפנית הוא המסלול היחיד.

שנתיים קודם לכן, בעניין Collier v. Zambito, בית המשפט כבר הבהיר מה נחשב. נטייה תוקפנית היא נטייה לפעול באופן שעלול לסכן מישהו. היא אינה דורשת נשיכה קודמת, ואינה דורשת שהכלב יהיה תוקפני במובן הרגיל של המילה.

מה באמת מוכיח ידיעה

מכיוון שנשיכה קודמת אינה נדרשת, הראיות הרלוונטיות רחבות יותר ממה שרוב האנשים מניחים:

• נשיכות קודמות או ניסיונות נשיכה כלפי מישהו, כולל הבעלים או בני משפחה.
• נהמות, נשיכות אוויר, שאגות או זינוקים לעבר עוברי אורח, במיוחד אם שכנים הבחינו בכך.
• אמצעי ריסון שמעידים על מודעות. זמם, שרשרת כבדה, מכלאה מחוזקת, קולר עם דוקרנים. בעלים מרסנים את מה שהם יודעים.
• שלטי אזהרה. שלט "היזהרו מכלב" הוא לעיתים קרובות פיסת הראיה השימושית ביותר בתיק, מכיוון שמדובר בהודאה כתובה של הבעלים עצמו.
• החזקת הכלב ככלב שמירה או אימונו להגנה.
• תלונות קודמות שהוגשו לבעל הבית, לוועד בית משותף, לרשות הבקרה על בעלי חיים או למשטרה.
• הצהרות הבעלים עצמו, כולל התנצלויות בזירת האירוע המתייחסות להתנהגות הכלב בעבר.

שכנים הם המקור הטוב ביותר. בדרך כלל הם ראו את בעל החיים מתנהג בצורה בעייתית בעבר, והם יאמרו זאת אם יישאלו מוקדם. הזיכרון דוהה ושכנים עוברים דירה, ולכן יש לאסוף הצהרות אלו בשבועות הראשונים ולא במהלך הליך גילוי המסמכים (discovery) שנתיים מאוחר יותר.

פציעות שאינן נשיכות

חלק מפתיע מתביעות הפציעה מכלבים בניו יורק אינו כולל נשיכה כלל. כלב גדול שמזנק עד קצה הרצועה מפיל הולך רגל קשיש על המדרכה. כלב משוחרר רץ לכביש ורוכב אופניים נופל תוך כדי ניסיון להימנע ממנו. כלב קופץ על שליח ליד הכניסה והוא נופל אחורה במורד המדרגות. שברי ירך, פציעות ראש ושברי פרק כף היד מתאונות אלו הם לעיתים קרובות חמורים יותר ממה שנשיכה הייתה גורמת.

ניו יורק מיישמת את אותה מסגרת. מכיוון שאין עילת רשלנות עצמאית כנגד בעלים של בעל חיים ביתי, גם תיקים אלו תלויים בשאלה האם הבעלים ידע שלבעל החיים יש נטייה להתנהג באופן שגרם לנזק. כלב עם הרגל ידוע לברוח, לקפוץ על אנשים או לזנק לעבר עוברי אורח יכול לספק ידיעה זו גם עם עבר נקי לחלוטין מנשיכות.

התוצאה המעשית היא שאיסוף הראיות זהה. שכנים שראו את הכלב גורר את בעליו במורד הרחוב, שרברב בניין שהזהיר את השוכר, או תלונות קודמות על בעל החיים שהשתחרר, כולם ממלאים את אותו תפקיד שהיתה ממלאת נשיכה קודמת. מה שמשתנה הוא שאנשים שנפגעו בדרך זו לרוב אינם חושבים על כך כעל "תיק כלב" כלל, ומניחים לראיות להתקרר בזמן שהם מטפלים בשבר.

המסלול החוקי: הליכי כלב מסוכן

במקביל לכלל המשפט המקובל קיימת מסגרת חקיקתית ב-Agriculture and Markets Law. ניתן להכריז על כלב כמסוכן בהליך שמתנהל בבית משפט מקומי, וכאשר ניתנת קביעה כזו, Agriculture and Markets Law § 123 מטיל אחריות מוחלטת על הבעלים בגין עלויות רפואיות ווטרינריות הנובעות מהתקיפה.

מסלול זה צר יותר מהתביעה לפי המשפט המקובל, מכיוון שהוא מוגבל בדרך כלל לעלויות אלו בלבד ולא לטווח המלא של הפיצויים (damages) הכולל כאב וסבל. אך הוא בעל ערך משתי סיבות: ניתן לפעול לפיו באופן יחסית מהיר, וקביעה בדבר כלב מסוכן מהווה ראיה חזקה בתביעה האזרחית שתבוא בעקבותיה.

דיווח על הנשיכה למחלקת הבריאות המקומית או לרשות הבקרה על בעלי חיים כדאי לעשות גם מסיבה זו וגם לצורך פרוטוקול הכלבת. הדבר יוצר רישום רשמי עם תאריך, שקשה לייצר בדיעבד וקשה לבעלים להכחיש.

מתי בעל הבית עשוי להיות אחראי

כאשר לבעל הכלב אין ביטוח ואין נכסים, לתביעה עדיין עשוי להיות לאן להתקדם. ניתן לחייב בעל בית (landlord) באחריות לפציעות שגרם כלבו של דייר, כאשר בעל הבית ידע על נטייתו התוקפנית (vicious propensity) של בעל החיים והייתה לו שליטה מספקת בנכס כדי להרחיקו או לכלוא אותו.

שני היסודות חשובים כאחד. תלונות כתובות קודמות להנהלת הבניין, שרברב (superintendent) שראה את הכלב מזנק במסדרון משותף, או חוזה שכירות האוסר על בעלי חיים מסוכנים — כל אלה יכולים לתמוך בתביעה (claim). לרוב זהו ההבדל בין פיצוי סמלי לפיצוי משמעותי, משום שבעלי בניינים מחזיקים בכיסוי ביטוחי משמעותי לאחריות.

מהיכן מגיע הכסף בפועל

פיצויים בתביעות נשיכת כלבים בניו יורק משולמים בדרך כלל על ידי ביטוח בעלי בתים או שוכרים, אשר כולל בדרך כלל כיסוי אחריות אישית בדיוק עבור סוג זה של תביעה. בבנייני דירות, פוליסת הבניין עצמו עשויה להיכנס לתמונה גם כן כאשר בעל הבית מעורב.

שתי בעיות חוזרות ונשנות. חלק מהפוליסות מחריגות גזעי כלבים ספציפיים או מחריגות אחריות לבעלי חיים לחלוטין, ותביעה עשויה להידחות על בסיס זה גם כאשר האחריות ברורה. וכאשר הכלב הוחזק בעסק או כאשר האירוע התרחש במהלך פעילות מסחרית, פוליסת אחריות כללית מסחרית (commercial general liability) עשויה להיות הכיסוי הרלוונטי במקום זאת.

פציעות ושוויין

פציעות מנשיכת כלב אינן עוסקות בעיקר בחבלת הנקב עצמה. הן עוסקות במה שהחבלה מובילה אליו: סיכון לזיהום מחיידקים הנישאים בפה, נזק עצבי בידיים ובזרועות התחתונות במקומות שבהם אנשים מגנים על עצמם באופן אינסטינקטיבי, פציעות גידים המחייבות תיקון כירורגי, וצלקות.

פציעות פנים שולטות בתביעות הכוללות ילדים, בשל הגובה ובשל כך שילדים ניגשים לכלבים פנים מול פנים. צלקות קבועות נלקחות ברצינות בהערכת הפיצויים בניו יורק, ותיעודן כראוי באמצעות תצלומים קליניים שנלקחו לאורך זמן, ולא הערה בודדת בתיק הרפואי, הוא חלק מבניית התביעה. כך גם לגבי תיעוד ההשלכות הפסיכולוגיות, אשר בתביעות נשיכה לרוב מגבילות יותר מהפציעה הפיזית עצמה ולעיתים קרובות כוללות פחד מתמשך מכלבים המשנה את האופן שבו אדם נע בשכונתו שלו.

המדריך שלנו לדוגמאות לפשרות על כאב וסבל בניו יורק מסביר כיצד קטגוריית נזק זו מוערכת בפועל כאן, ומדוע שיטת המכפיל המופצת ברשת אינה החוק בניו יורק.

תביעות הכוללות ילדים

ילדים ננשכים לעיתים קרובות יותר ממבוגרים ונפגעים בצורה חמורה יותר כאשר הדבר קורה. שני דברים משתנים כאשר הנפגע הוא קטין. פשרות בשם ילד דורשות בדרך כלל אישור בית משפט, והכספים מוגנים ולא משולמים ישירות להורה. ותקופת ההתיישנות (limitations period) מתייחסת אחרת לקטין, אם כי אין להסתמך על כך כסיבה לדחות פעולה, משום שהראיות עדיין נעלמות לפי אותו לוח זמנים רגיל.

רשלנות תורמת (comparative fault) מיושמת אחרת לגבי ילדים קטנים, וטענות לפיהן ילד קטן גרה בכלב נוטות להיכשל.

מה לעשות לאחר נשיכה

• פנו לטיפול רפואי מיד. פצעי נשיכה נושאים סיכון גבוה לזיהום, ותיעוד הטיפול הרפואי מבסס את הקשר הסיבתי.
• זהו את הבעלים ואת הכלב לפני העזיבה, כולל את הכתובת בה הכלב מתגורר.
• דווחו למשטרה ולמחלקת הבריאות המקומית או לרשות לפיקוח על בעלי חיים. פעולה זו יוצרת רישום רשמי ומפעילה כל הליך הנוגע לכלב מסוכן.
• צלמו את הפצעים באותו יום ולאחר מכן שוב ושוב בשבועות הבאים ככל שהם מחלימים ומצטלקים.
• השיגו פרטי קשר של שכנים. הם מהווים ראיה לנטייה התוקפנית (propensity).
• שאלו על ההיסטוריה של הכלב ורשמו במדויק מה כל אדם אמר במקום האירוע.
• אל תמסרו הודעה מוקלטת לחברת הביטוח של הבעלים. ראו מה לומר בהודעה מוקלטת.

פרוטוקול כלבת והנחיות לדיווח על נשיכות בעלי חיים עבור המדינה מפורסמים על ידי משרד הבריאות של מדינת ניו יורק.

כיצד מתקדמת התביעה

רוב תביעות נשיכת הכלבים מסתיימות מול חברת הביטוח של בעלי הבית ללא התדיינות משפטית, בתנאי שהראיות לנטייה התוקפנית מוצקות. כאשר חברת הביטוח חולקת על הידיעה, או דוחה כיסוי בהתבסס על החרגה בפוליסה, מוגשת תביעה (suit). ניו יורק מתירה שלוש שנים מיום הנשיכה לפי CPLR § 214.

הסקירה שלנו על כיצד פועלת תביעת נזיקין בניו יורק עוסקת בשלבים, כמה זמן לוקחת פשרה עוסקת בלוחות הזמנים, וכמה מתוך הפשרה אתם באמת שומרים עוסקת במה שמנוכה לפני שאתם רואים משהו. שעבודים של ביטוח בריאות (health insurance liens) חלים כאן כמו בתחומים אחרים, כפי שאנו מסבירים במשא ומתן על שעבודים רפואיים. קוראים מקווינס יכולים גם לעיין בעמוד המקומי שלנו על ייצוג משפטי בתביעות נשיכת כלבים ברוזדייל.

שאלות נפוצות

האם ניו יורק היא מדינה של אחריות מוחלטת (strict liability) לנשיכות כלבים?

רק באופן מותנה. בעלים נושא באחריות מוחלטת (strict liability) כאשר ידע או היה עליו לדעת על נטייתו התוקפנית (vicious propensity) של הכלב. ללא ידיעה כזו, התביעה נכשלת בדרך כלל, ומדינת ניו יורק אינה מתירה תביעת רשלנות רגילה נגד הבעלים כמסלול חלופי.

האם ניו יורק פועלת לפי כלל הנשיכה הראשונה (one bite rule)?

לא בדיוק כפי שאנשים חושבים. נשיכה קודמת אינה נדרשת. נביחה מאיימת, זינוק, נשיכה באוויר, החזקה ברצועת זמם או בשרשרת, שלט "זהירות כלב", או תלונות קודמות - כל אלה יכולים לבסס את ידיעת הבעלים גם ללא נשיכה קודמת כלשהי.

הכלב מעולם לא נשך אף אחד קודם לכן. האם עדיין יש לי תיק?

ייתכן. השאלה היא מה ידע הבעלים על אופן התנהגות בעל החיים, לא אם הוא הצליח לנשוך מישהו בעבר. עדויות שכנים על התנהגות תוקפנית קודמת הן לעיתים קרובות הגורם המכריע בתיקים אלה.

כלב הפיל אותי אך לא נשך אותי. האם זו תביעה?

זה יכול להיות. ניו יורק מיישמת את אותה מסגרת הנטייה התוקפנית גם לפציעות שאינן נשיכה, כך שהשאלה הופכת להיות האם הבעלים ידע שלכלב יש הרגל לברוח, לקפוץ או לזנק. שברים כתוצאה מהפלה הם לעיתים קרובות חמורים יותר מנשיכה, ותביעות אלה ננטשות לעיתים קרובות פשוט משום שאנשים אינם מזהים אותן כתיקי כלבים.

מי משלם על תביעת נשיכת כלב?

בדרך כלל ביטוח הדירה של הבעלים, בין אם לבעלים ובין אם לשוכרים, במסגרת כיסוי האחריות האישית שלו. חלק מהפוליסות אינן מכסות גזעים מסוימים או אחריות בגין בעלי חיים בכלל, וכאשר האירוע כרוך בעסק או במשכיר, פוליסה אחרת עשויה לחול.

האם אני יכול לתבוע את בעל הבית במקום את הבעלים?

לעיתים, כתוספת ולא כתחליף. בעל הבית עשוי לשאת באחריות כאשר ידע על נטייתו התוקפנית של הכלב והייתה לו היכולת להרחיק או לרסן את בעל החיים. תלונות כתובות קודמות להנהלה הן הראיה המקובלת.

האם עליי לדווח על הנשיכה?

כן. דיווח לרשות לפיקוח על בעלי חיים או למחלקת הבריאות יוצר תיעוד רשמי מתוארך, מפעיל פרוטוקול כלבת, ועשוי להוביל להליך בגין כלב מסוכן שתוצאתו תומכת בתביעה האזרחית.

הילד שלי ננשך בפנים. מה שונה?

צלקות בפנים נחשבות לעניין חמור בהערכת הפיצויים בניו יורק, להשלכות הפסיכולוגיות ניתן משקל ממשי, והסדר פשרה בשם קטין דורש בדרך כלל אישור בית משפט תוך הגנה על הכספים. גם טענות התגרות נוטות להיכשל מול ילדים צעירים.

כמה זמן יש לי להגיש תביעה?

שלוש שנים ממועד הנשיכה ברוב המקרים. תביעות הכרוכות בקטינים מטופלות באופן שונה, אך המתנה עדיין מהווה טעות, שכן ראיות הנטייה התוקפנית, ובעיקר עדויות השכנים, נעלמות הרבה לפני שתוקף ההתיישנות פג.

המשרד שלנו ברוזדייל

פרסומת משפטית (Attorney Advertising). מאמר זה מספק מידע כללי על חוקי מדינת ניו יורק ואינו מהווה ייעוץ משפטי. קריאתו אינה יוצרת יחסי עורך דין-לקוח. תוצאות קודמות אינן מבטיחות תוצאה דומה.