כל פשרה בתביעת הולך רגל שנפגע מרכב בניו יורק היא, בבסיסה, תחזית במשא ומתן. חברת הביטוח ועורך הדין של הנפגע מעריכים כל אחד בנפרד מה חבר מושבעים בקווינס או בנאסו היה ככל הנראה פוסק אילו התיק היה מגיע לפסק דין, ואז מנכים מההערכה הזו בגין סיכון, עיכוב ועלות. אין כאן נתוני דולרים או ממוצעים; בלי התיק, כל מספר הוא ניחוש. במקום זאת, הטקסט מפרק את ההערכה למשתנים שמשפיעים עליה: איזו קופת ביטוח משלמת, עד כמה חזקות ראיות האחריות, עד כמה חמורה הפגיעה לפי החוק, כמה כיסוי ביטוחי קיים, ומה יורד מהסכום לפני שהכסף מגיע ללקוח.
שתי קופות נפרדות, שני סטים של כללים נפרדים
הולך רגל שנפגע בניו יורק בדרך כלל שואב כסף משני מקורות נפרדים, והבלבול ביניהם הוא המקור הנפוץ ביותר לאכזבה בשלבים המוקדמים של משא ומתן לפשרה.
הקופה הראשונה היא ביטוח ללא אשם (no-fault). לפי חוק הביטוח (Insurance Law) § 5103, הפוליסה המכסה את הרכב שפגע בהולך הרגל משלמת בדרך כלל הפסד כלכלי בסיסי: טיפול רפואי ואשפוזי הכרחי, טיפולי שיניים, חיובי אמבולנס, תרופות וחלק מהשתכרות שאבדה, ללא קשר למי שגרם לתאונה. הולך רגל אינו זקוק לרכב או לפוליסה משלו כדי לקבל הטבות אלה. לטפסים יש לוח זמנים קצר: חברות הביטוח בדרך כלל מצפות לטופס תוך 30 יום, והגשה מאוחרת עלולה לסגור מקור זה לפני שישלם דבר. ההסבר של המשרד על מי משלם את חשבונות הרפואה של הולך הרגל סוקר את הטפסים בפירוט רב יותר.
הקופה השנייה היא תביעת נזקי גוף (bodily injury claim) נגד הנהג והבעלים האחראים. מכאן מגיע הפיצוי על כאב, סבל, אובדן הנאה מהחיים והפסד כלכלי מעבר למה שמכסה הביטוח ללא אשם. זוהי גם הקופה הנושאת דרישת סף, שתידון בהמשך.
ביטוח ללא אשם הוא מערכת החזרים עם כללים קבועים; תביעת נזקי הגוף היא תרגיל הערכה עם משתנים.
גורם ערך ראשון: האם הפגיעה עוברת את רף הפגיעה החמורה (Serious Injury Threshold)
בתאונות המערבות רכב, ניו יורק מאפשרת לתובע לקבל פיצוי על כאב וסבל רק לאחר שהוכיח פגיעה חמורה (serious injury), מונח שהמחוקק פירט בחוק הביטוח (Insurance Law) § 5102(d). אם הפגיעה אינה עומדת ברף, החלק הלא-כלכלי של התביעה בדרך כלל קורס גם כאשר הנהג היה אשם באופן ברור. בניסוח חופשי, התוצאות המזכות מתחלקות לכמה קבוצות:
- פגיעות קטלניות, אובדן גפיים, וצלקות או עיוות שאדם סביר היה רואה בהם דבר משמעותי
- כל שבר בעצם
- הפלה שנגרמה בשל התאונה
- אובדן מוחלט ומתמשך של השימוש בחלק או מערכת כלשהי בגוף
- הגבלה מתמשכת או משמעותית בתפקוד של גפה, איבר או מערכת בגוף
- מצב רפואי מתועד שמנע מהאדם לקיים כמעט את כל שגרת חייו הרגילה במשך לפחות 90 יום מתוך 180 הימים שלאחר התאונה
להולכי רגל לעיתים קרובות יש יתרון ראייתי בהשוואה לנוסעים ברכבים. אדם שנפגע מרכב נע סובל לעיתים קרובות משברים, ושבר מזכה כשלעצמו בעמידה ברף. פגיעות ברקמות רכות ללא שבר הן עניין אחר: הן בדרך כלל מצריכות ממצאים רפואיים אובייקטיביים, כגון ליקויים מדודים בטווח תנועה והדמיה, כדי לתמוך בקטגוריות ה"הגבלה". מודל ההערכה של חברת הביטוח יתייחס לשבר מתועד ולתביעת רקמות רכות שנויה במחלוקת כאל שני סיכונים שונים מאוד.
גורם ערך שני: ראיות אחריות וחוקי זכות הדרך
לאחר שהרף נחצה, השאלה הבאה היא עד כמה בביטחון חבר מושבעים היה מייחס אשם לנהג. חוק התנועה והרכב (Vehicle and Traffic Law) של ניו יורק מספק את אמות המידה.
- VTL § 1151(a) מחייב בדרך כלל נהג לתת זכות קדימה, להאט או לעצור במידת הצורך, להולך רגל החוצה במעבר חצייה כאשר רמזורים נעדרים או אינם פועלים.
- VTL § 1146(a) מטיל חובת זהירות כללית על כל נהג להימנע מהתנגשות בהולך רגל, ולהשתמש בצופר כאשר הדבר נחוץ.
- VTL § 1152(a) מחייב הולך רגל החוצה מחוץ למעבר חצייה מסומן, או מעבר חצייה לא מסומן בצומת, לתת זכות קדימה לכלי רכב.
בתי המשפט בניו יורק נוטים בדרך כלל להתייחס להפרת נהג אחד מכללי תנועה אלה, ללא הצדקה תקפה, כהוכחה לרשלנות כשלעצמה, כך שהפרה ברורה מצמצמת את מה שההגנה יכולה לטעון באופן אמין. ראיות שמוכיחות את ההפרה שוות, אפוא, יותר משמות תואר במכתב דרישה: צילומי אבטחה ומצלמת רכב, דוח המשטרה וטופס ה-MV-104 של הנהג, עדויות עדים, תזמון רמזורים וצילומים של סימוני מעבר החצייה. המאמר של המשרד בנושא חוק זכות הדרך ותביעת הולך הרגל סוקר כללים אלה בהקשר של קווינס.
גורם ערך שלישי: אשם תורם, שמפחית אך אינו מבטל
סוקרי הגנה טוענים באופן שגרתי שההולך רגל תרם לתאונה: חציית הכביש באמצע הקטע, יציאה לכביש בניגוד לרמזור, לבישת בגדים כהים בלילה, הסתכלות בטלפון. טענות אלה חשובות, אך לפי כלל האשם התורם הטהור (pure comparative fault) של מדינת ניו יורק, הן מפחיתות את הפיצוי ולא חוסמות אותו. CPLR § 1411 קובע כי הפיצויים שאחרת היו ניתנים לגבייה מופחתים ביחס לחלקו של התובע בהתנהגות האשמה.
במונחי הערכת שווי, האשם התורם פועל כמו ניכוי אחוזי המוחל על הסכום הכולל. הולך רגל פצוע שנמצא אחראי חלקית לחציית הכביש מחוץ למעבר חציה עדיין זכאי לגבות את היתרה. המשא ומתן נוגע לעיתים קרובות פחות לשאלה האם האשם יחולק, ואלא לגודל האחוז, והראיות המתוארות לעיל הן אלו ששומרות על אחוז נמוך. להסבר על מנגנון חלוקת האחריות, ראו מדריך זה לאשם משותף.
השוואה צד לצד של הגורמים שנוטים להעלות או להוריד את השווי
הטבלה שלהלן מסכמת גורמים שבדרך כלל דוחפים את ההערכה לכיוון כזה או אחר. אף גורם בודד אינו מכריע את התיק.
| גורם | נוטה להעלות את השווי | נוטה להוריד את השווי |
|---|---|---|
| סוג הפציעה | שבר, ניתוח, מגבלה קבועה, צלקות נראות לעין | פציעת רקמה רכה ללא ממצאים אובייקטיביים |
| מיקום החציה | בתוך מעבר חציה, בהתאם לרמזור או במקום שבו אין רמזור | אמצע הקטע או בניגוד לאות "אל תחצה" קבוע |
| הוכחת התאונה | וידאו, עדים בלתי תלויים, הודאה בדוח המשטרה | אין עדים וגרסאות סותרות |
| תיעוד רפואי | טיפול מיידי, מעקב עקבי, ממצאי מומחים | פערים בטיפול, ביקור ראשון מאוחר |
| השפעה על העבודה | זמן מתועד שלא בעבודה ויכולת השתכרות מופחתת | אין רישומי שכר או היסטוריית תעסוקה לא ברורה |
| כיסוי ביטוחי זמין | פוליסה מסחרית, רכב מעביד, SUM על פוליסה משפחתית | פוליסה בגבולות מינימום ללא מקור אחר |
| מצבים רפואיים קודמים | ראיה ברורה שהתאונה החמירה מצב קודם | פציעות קודמות לאותו איבר ללא רישומי בסיס |
השורה האחרונה דורשת הבהרה. חוק ניו יורק מאפשר באופן כללי לתובע לגבות פיצוי כאשר תאונה מחמירה בעיה ישנה בגב, בברך או בצוואר, משום שהצד האחראי לנזק נושא באחריות כלפי האדם שנפגע בפועל, לא כלפי אדם אידיאלי. רישומים ישנים המראים כיצד תפקד האדם לפני התאונה בדרך כלל מחזקים את הטענה הזו.
גורם ערך רביעי: כמה ביטוח קיים בפועל
פסק דין היפותטי וכסף הניתן לגבייה הם דברים שונים. הפיצוי מוגבל לעיתים קרובות על ידי הכיסוי הביטוחי, כך שזיהוי כל פוליסה הוא חלק מהערכת השווי, לא מחשבה שלאחר מעשה.
פוליסת הנזקי גוף של הנהג. זוהי נקודת המוצא, וגבולותיה מעצבים את המשא ומתן הפותח.
בעל הרכב. החוק הרלוונטי כאן הוא VTL § 388: מי שמחזיק ברישיון הבעלות על רכב בדרך כלל נושא באחריות לנהיגה רשלנית של אדם שקיבל רשות להשתמש בו. רכב מושאל, אם כן, מכניס את כיסוי הבעלים הרשום לתביעה. חברות השכרה וליסינג הן חריג נפוץ: תיקון Graves הפדרלי מגן עליהן בדרך כלל מפני אחריות שילוחית בגין שוכרים, בהיעדר רשלנות משלהן.
מעסיק. נהג בשעות העבודה, המספק חבילות או מפעיל רכב חברה בין אתרי עבודה, חושף בדרך כלל גם את העסק המעסיק אותו, שכן חברות נושאות בדרך כלל באחריות לרשלנות עובדיהן במסגרת תפקידם. הדבר מוסיף לעיתים קרובות פוליסה מסחרית בעלת גבולות גבוהים הרבה יותר. מאמר המשרד על הולכי רגל שנפגעו מאוטובוסים מראה כיצד זה פועל עם מפעילי תחבורה ציבורית ומסחרית.
כיסוי SUM. כיסוי משלים לנהג חסר ביטוח/בעל ביטוח חסר (SUM) על פוליסה במשק הבית של הולך הרגל עשוי למלא את הפער כאשר פוליסת הצד האחראי מתכלה לפני שהנזק מתכלה.
MVAIC. כאשר הנהג נמלט או לא החזיק בביטוח, ואין כיסוי ביטוח לנהג חסר ביטוח במשק הבית, תאגיד הפיצויים לתאונות רכב (Motor Vehicle Accident Indemnification Corporation) עשוי לשמש כמקור חלופי.
גורם ערך חמישי: קטגוריות הפיצויים עצמן
לאחר שנקבעו הסף, האחריות והכיסוי, תביעת הנזקי הגוף נבנית ממספר קטגוריות פיצויים, שכל אחת מהן נתמכת בראיות משלה:
- הוצאות רפואיות קודמות שלא כוסו כבר על ידי ביטוח ללא אשם (no-fault).
- טיפול רפואי עתידי, לרבות ניתוחים, טיפולים ומכשור שרופא צופה כי האדם יזדקק להם. הערכת עלויות אלו מסתמכת על הרופאים המטפלים ולעיתים על מתכנן טיפול לכל החיים (life-care planner), כפי שמתואר בכתבה זו על חיזוי עלויות רפואיות עתידיות.
- אובדן הכנסה מעבר לחלק שמכוסה על ידי ביטוח ללא אשם, וכן ירידה ביכולת ההשתכרות העתידית כאשר הפציעה מגבילה את סוג העבודה שהאדם יכול לבצע.
- כאב וסבל, בעבר ובעתיד.
- אובדן הנאה מהחיים, כלומר פעילויות שהאדם כבר אינו יכול לבצע, או שיכול לבצע רק בקושי.
לנזקים לא-כלכליים אין חשבונית, ולכן הם מולידים את המחלוקת הרחבה ביותר. רישומים שנערכו בזמן אמת מצמצמים את הפער הזה. יומן תסמינים שנוהל מהשבוע הראשון, כפי שמתואר במדריך המשרד לניהול יומן פציעה, נותן למושבעים ולשמאי משהו מוחשי לשקול.
מה יורד מהסכום: שעבודים (Liens) והחזר נטו
הסכום הגולמי בהסכם פשרה אינו מה שהלקוח מקבל בפועל. מבטח בריאות ששילם חשבונות הקשורים לתאונה עשוי לטעון לזכות להחזר, ותוכניות ממשלתיות כגון Medicaid ו-Medicare עשויות אף הן לטעון לתביעות החזר. שכר טרחת עורך דין והוצאות התיק גם הם יורדים מהסכום הגולמי. הערכת שווי נכונה אומדת את הסכום נטו, ולא רק את המספר הראשי, ויישוב או צמצום שעבודים הוא חלק מהעבודה שמתבצעת בין ההסכמה לתשלום.
תזמון: מדוע הצעה מוקדמת היא בדרך כלל הצעה נמוכה
הצעת פשרה בתיק הולך רגל שנפגע מרכב (pedestrian hit by car settlement) שמגיעה בזמן שהנפגע עדיין בפיזיותרפיה מתומחרת על בסיס מידע חלקי. המבטח יודע מהם החשבונות הרפואיים הנוכחיים אך אינו יודע האם יידרש ניתוח, האם המגבלה תהפוך לקבועה או האם האדם יחזור לאותה עבודה. חתימה על כתב שחרור (release) מסיימת בדרך כלל את התביעה לצמיתות. מאמר המשרד בנושא טפסי שחרור בפשרה מסביר על מה בדיוק מוותרים במסמך זה.
עם זאת, לסבלנות יש תקרה. מול נהג המבוטח באופן פרטי, תקופת ההתיישנות לפי CPLR § 214 עומדת בדרך כלל על שלוש שנים ממועד הפגיעה. רכב בבעלות העיר או גוף ממשלתי אחר מקצר את לוח הזמנים באופן חד: GML § 50-e דורש בדרך כלל הודעה בכתב לרשות המקומית תוך 90 יום, התביעה עצמה צריכה בדרך כלל להיות מוגשת תוך שנה ו-90 יום, ולפני כן ניתן לזמן את התובע לחקירה בשבועה בדיון 50-h. כאשר הולך רגל נפטר מפצעיו, לתביעת גרימת מוות (wrongful death) של המשפחה יש בדרך כלל תקופת התיישנות של שנתיים ממועד הפטירה.
כיצד החלקים מצטרפים לכדי מספר
יחד, הצעת פשרה בתיק הולך רגל שנפגע מרכב משקפת שרשרת של הערכות: ההסתברות שסף הפגיעה החמורה (serious injury threshold) מתקיים, חלוקת האשמה הצפויה, הנזקים הגולמיים שמושבעים עשויים לפסוק, הכיסוי הביטוחי הזמין לתשלומם, והניכויים שמפחיתים את הסכום נטו. חולשה בכל חוליה מורידה את התוצאה; חוזק בכל אחת מהן מצטבר. זו הסיבה ש"ממוצעים" מפורסמים אינם מספרים לנפגע הרבה על התיק שלו.
מבסיסו ברוזדייל שבכתובת 1 Cross Island Plaza, משרדו של עורך הדין Yakov Mushiyev מטפל בתיקי תאונות הולכי רגל לצד תביעות תאונות רכב נוספות בקווינס, בשאר ארבעת הרבעים ובמחוז נאסאו. התוצאות המצטברות שהושגו עבור לקוחות נפגעים עולות על 80 מיליון דולר. בדיקת התיק ללא תשלום, התשלום מתקבל רק מתוך תוצאה מוצלחת, והצוות עובד בספרדית, ברוסית ובאנגלית, ונפגש עם אנשים במשרד, בשיחת וידאו, בסלון ביתם או לצד מיטת בית חולים. מי ששוקל הצעה יכול ליצור קשר עם המשרד דרך דף יצירת הקשר או להתקשר ל718.775.3110. הולכי רגל שנפגעו בחניון ולא ברחוב עשויים גם למצוא רלוונטית את כתבת המשרד בנושא תאונות נסיעה לאחור ויציאה מחניה בחניון.
שאלות נפוצות בנוגע לשווי פשרה בתיקי הולכי רגל
האם קיים סכום פשרה טיפוסי לתיק הולך רגל שנפגע מרכב בניו יורק?
אין משמעות לכל מספר ללא העובדות העומדות בבסיסו. השווי תלוי בקטגוריית הפגיעה, בחלוקת האשמה, בכיסוי הביטוחי הזמין ובשעבודים, וכל אלו משתנים מאוד מתיק לתיק. כל מספר שמוצג לפני שהתמונה הרפואית התייצבה הוא בגדר ניחוש.
האם ביטוח ללא אשם (no-fault) משלם גם אם הולך הרגל היה אשם בחלקו?
בדרך כלל כן. הטבות ללא אשם מתוך פוליסת הרכב הפוגע משולמות ללא קשר לאשמה, ובלבד שהבקשה הוגשה במועד, בדרך כלל תוך 30 יום. שאלת האשמה הופכת רלוונטית בתביעת הנזקים הגופניים הנפרדת.
האם הולך רגל שחצה באמצע הכביש עדיין יכול לקבל פיצוי?
בדרך כלל כן. חציית כביש מחוץ למעבר חצייה עשויה להעביר חלק מהאשם להולך הרגל לפי VTL § 1152, אך כלל האשם היחסי הטהור (pure comparative fault) של ניו יורק מקטין את הפיצוי באותו אחוז במקום לבטלו לחלוטין. חובת הזהירות של הנהג עצמו עדיין חלה.
מה אם ביטוח הנהג קטן מכדי לכסות את הפציעות?
מקורות נוספים עשויים להתקיים: בעל הרכב, מעסיקו של הנהג אם הנהג עבד באותה עת, כיסוי SUM בפוליסת בית, או MVAIC כאשר הנהג לא היה מבוטח או נמלט מהמקום. איתור כל מקור מוקדם ככל האפשר שומר על ערך התביעה.
האם על הולך רגל שנפצע לקבל את ההצעה הראשונה?
הצעה מוקדמת מבוססת בדרך כלל על מידע רפואי חלקי, וכתב ויתור חתום בדרך כלל חוסם כל תביעה נוספת. מומלץ בדרך כלל להבין את מהלך הטיפול המלא, ולבקש בדיקה של ההצעה, לפני הסכמה לכל דבר.
בקרו את Yakov Mushiyev & Associates
משרדנו ממוקם ב-1 Cross Island Plaza, Suite 325, Rosedale, NY 11422, ממש ליד ה-Cross Island Parkway על הגבול בין קווינס לנאסאו. אם אינכם יכולים להגיע אלינו, אנחנו נגיע אליכם: בבית, בבית החולים או בשיחת וידאו.
דברו עם עורך דין לתאונות הולכי רגל בניו יורק עוד היום
Yakov Mushiyev & Associates גבה פיצויים של למעלה מ-80 מיליון דולר עבור תושבי ניו יורק שנפצעו בכל חמשת הרבעים ובמחוז נאסאו. הייעוץ ניתן בחינם, זמין באנגלית, רוסית וספרדית, ואין תשלום אלא אם כן נזכה בתיק.
התקשרו 718.775.3110 או צרו קשר באינטרנט לבדיקת תיק חינם.
מאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה שונה. פרסומת עורכי דין.